שימור מבנים – מבוא כללי

שימור מבנים הוא תחום אדריכלי-הנדסי המתמקד בחידוש, הגנה ותחזוקה של מבנים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית או אדריכלית. המטרה המרכזית היא להבטיח את המשך קיומו של המבנה תוך שמירה על ערכיו הייחודיים. המבנים המשומרים מהווים עדות פיזית לעבר ומוסיפים "אופי" לעיר.

ועדת השימור היא גוף סטטוטורי מחייב על פי חוק (מכוח התוספת הרביעית לחוק התכנון והבנייה), שתפקידו המרכזי הוא להבטיח את הגנתם ושיקומם של מבני השימור בעיר.

הרכב הוועדה:

• יו"ר הוועדה: לרוב ראש הרשות או סגנו.
• חברי מועצה: נציגים מהרכב מועצת הרשות המקומית.
• יועצים מקצועיים: נציגי מנהל התכנון, נציגי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, נציגי רשות העתיקות, ואנשי מקצוע מתחום השימור.

מושגים נפוצים בתחום השימור:

• סקר שימור – סקר מבנים ה"חשודים" לשימור בעיר. מדובר באיסוף נתונים ע"י תמונות, תצ"אות, היסטוריה, כבסיס להכנת רשימת שימור וכרטסות שימור.
• כרטסת שימור – כל מבנה/אלמנט שנכנס לרשימת השימור, מקבל כרטסת מפורטת, המרחיבה את המידע עבורו. כרטסת זו נועדה לתת לועדה המקומית כלים ראשוניים לטיפול בתכניות המבוקשות במגרש המדובר. במידה וקיימת חשיבות שימורית, תדרוש הועדה המקומית הכנת תיק תיעוד מלא כתנאי להגשת תכנית חדשה. כרטיס אתר כולל את הנתונים הבאים: גוש, חלקה, כתובת/נ.צ., תצ"אות ומפות, שימוש המבנה, מצב המבנה כיום, תמונות היסטוריות, דירוג חשיבות השימור והמלצות.
• תיק תיעוד – חוברת מידע מפורטת שיש להכין ע"י אדריכל שימור עבור מבנים לשימור, כתנאי להגשת בקשה להיתר בניה ו/או שינוי תב"ע, לצורך הבנת הרקע ההסטורי, האדריכלי וההנדסי של המבנה המדובר, כבסיס להכנת תכנון מפורט עבורו.
• רשימת שימור – טבלה המרכזת את המבנים בעיר אשר הוגדרו ואושרו ע"י וועדת השימור, וראוי לשמרם לפי התוספת הרביעית בחוק התכנון והבניה. רשימת שימור מתעדכנת מעת לעת ע"י ועדת השימור בוועדה המקומית.
• שימור מרקמי – בשימור מרקמי מזהים מאפיינים המגדירים אופי של אזור או שכונה אשר מתבטא בעיצוב הבניינים, חומרי הגמר, סגנון בניה, תקופה מסמלת, רקע היסטורי-תרבותי, היבטי עצים וצמחייה וכד'. השימור המרקמי נועד להגן על הסביבה ההיסטורית בשלמותה.